הנאה זו חוויה של השראה והתרוממות רוח, תחושה נהדרת אך גם מעט חמקמקה לעיתים כפי שרבים מאיתנו יודעים היטב. יש בהחלט הנאה גדולה ומוכרת בקבלה, אך קיימת הנאה שוות ערך גם בנתינה לאחרים סביבנו, ואת הנאה זו נוכל לממש היטב רק אם נאפשר לעצמנו לקבל את החיים כמו מתנה משמחת.
מדוע אני אומר זאת? מפני שרק כשאנחנו מסופקים ומלאים בתחושה ממריצה כמו הנאה ושמחה, רק אז אנו חזקים מספיק בכדי להעניק מעצמנו לאחרים, וכן מלאים מספיק באנרגיה כך שלא נתרוקן בעת הנתינה. בעת שאנו שמחים אנו מלאים באנרגיה טובה, מוטיבציה ויכולת להעניק ולהנות. השמחה מסייעת להלחם בדכאון, דפוסים שליליים ולא בכדי להיות שמח זו מצווה. לכן, עלינו תמיד לחפש את השמח, גם בדרך שיש בה עצבות.
באימוננו ניתן לראות את הנושא משתקף בצ’י – האנרגיה החיונית כל כך לחיים בריאים ומלאי חיוניות. הצ’י מבקש לנוע בחופש וזרימה, הנובעים מפתיחות של המחשבה והרגש, ובאים לידי ביטוי הן בתנועות הגוף והן בשפת הגוף, כמו גם ברגשות המלווים את אותן התנוחות. לדוגמא, רגש השמחה פותח לדברי הסינים את הריאות ומתבטא בתנועת חזה פתוחה ומתרחבת המאפשרת קליטת אנרגיית יאנג הממריצה ומשחררת את הסרעפת, בנשימה עמוקה, בכדי לחבור להשתלבות עם אנרגיית היין הזורמת מלמטה. צורה זו יוצרת עוצמה רבה בפעולת האדם ונותנת לו יכולת להשפיע בצורה ממוקדת בפעולתו.
זוהי רק דוגמה אחת למתרחש באימוני הצ’י קונג והטאי צ’י. באימונים אלו אנו מכוונים את התירגול לטובת יצירת חיבור של “תדר” ריגשי-תודעתי, משוחרר, ומתעלה מהשכלתנות הרציונלית. תדר שמגיע ל”אוירה פנימית” של אושר, שמראה לנו את “המקום האחר” אליו ניתן להגיע אם רק נכוון לשם.
סיפור סיני עממי ידוע מספר על דייג, טאו-לו, אשר נשאל על ידי השליט באזור כיצד הוא מצליח לתפוס דגים כל כך טוב? הדייג ענה לו שבזמן שהוא דג הוא אינו חושש מדבר ובטח לא אם יתפוס דג או לא. הוא פשוט נהנה לו מהישיבה השקטה ליד האגם הרגוע. לפיכך, הדגים אינם חוששים מהפיתיון שלו. המסר מסיפור זה על ה”דייג המוצלח” מזכיר לנו כי הדרך הנכונה להביס את הספקות והספקנות היא בעזרת התעוזה להתנסות. לוותר על הפחד מהכישלון האפשרי ולחוות את ההנאה בדרך חדשה, אחרת ומרעננת.

מאת ירון בנימיני
שבת, 02 פברואר 2013 20:19