אנחנו אוהבים לתכנן תכניות. שיחות עם תלמידים לאחרונה הזכירו לי שפעמים רבות אנו מתכננים תהליכים, גם זמן רב מראש, עד לפרטי פרטים ותכניות מגירה. עם זאת, כולנו גם מכירים ודאי את האימרה “האדם מתכנן ואלוהים צוחק”…
לעיתים התוכניות לחוד והמציאות לחוד ולפתע אנו יכולים למצוא את עצמנו בשיאו של תהליך שקיבל חיים משל עצמו, בצורה שלא תכננו מראש, ואנחנו בתוכו עם תחושה מלחיצה של אובדן יכולת שליטה וחוסר ביטחון. במצבים אלו, בהם נדמה שאנו טובעים בהיקף התהליך, או נסחפים בו לאחר שצבר תאוצה, האמנות והאימונים מספקים את הפתרון.

האמנות והאימונים מלמדים אותנו לא רק כיצד להתגבר על הקושי, אלא אף לרתום את המצב לטובתנו. כיצד? ראשית, באימוננו אנו מגלים כי אחת הטעויות המרכזיות בהנעת תהליכים היא להתעקש על פרטי התכנית שעשית בהתחלה. הרי, בינינו, מי באמת יודע אילו הזדמנויות טומן בחובו העתיד או כיצד מעשה ישפיע על תגובה? העתיד הוא מרובה אפשרויות ובדיוק בשל כך עלינו להשתנות בהתאמה למצב; לשנות את תכניותינו בהתאם להתקדמותן המעשית.
משמעות הדבר היא שתוך כדי עשייה בתהליך עלינו לשמור גם על הקשבה. אל לנו להיאטם בעשייה שלנו ולחשוב רק על עצמנו ורצונותינו. עלינו לנוח מהעשייה, להתבונן ולהקשיב. המפתח הינו לשמור על גמישות מחשבתית, המתחשבת במתרחש סביבנו. מתוך הקשבה זו נפצח בעשייה נוספת, אופטימלית יותר וכך באמצעות הקשבה ונכונות מצידנו להשתנות, אפשר לתאם את עצמנו עם הסביבה, לעשייה חיובית ובונה שמשיגה את מטרותינו במינימום חיכוך ומאמץ.

בנוסף, בתוך מעגל ההקשבה-עשייה יש לשים לב לא רק לתוכן העשייה (ה”מה”) אלא גם ל”איך” – אופן העשייה, הויסות והתזמון. למשל, לפעמים צריך דווקא סבלנות או שינוי זווית גישה כדי להגיע אל הרגע המיטבי עבורנו, באופן שמתאים לנו. כדאי להבין – פיתוח והתפתחות כרוכים קודם כל בהתנסות, לא בצבירת ניסיון. כלומר, מה שעבד פעם והביא אותנו לעשייה מיטבית לא בהכרח יעבוד במצב החדש הנוכחי. לכן כשנתקלים במצבים מאתגרים, במיוחד אם אלו כוללים תחושת חיכוך או סטגנציה, זה סימן שכדאי לשקול התנסות בדרכים חדשות.

דבר נוסף שיש לזכור, במיוחד אם מרגישים המומים מהיקף העשייה, הינו שלפעמים דבר קטן מניע דבר גדול. קחו לדוגמה גלגלי שיניים – הגלגל הקטן ביותר יכול לשנות את כל התמונה בהשקעה מינימאלית של כוח. ברגע נתון בתהליך לרוב אפשר לשלוט רק באספקטים בודדים, אך זה בסדר… מספיקה הכוונה קטנה בנקודות לאורך הדרך כדי לשנות את כל התמונה; מספיק למשוך בחוט אחד קטן על מנת לפרום את כל הקשר ולאפשר לנו לארוג מחדש תמונה מועדפת. המתאמנים המתקדמים במכללה יודעים ודאי ויוכלו להעיד באיזו עדינות, באיזו תנועה מינימאלית, ניתן ליצור אפקט עצום על ההתמודדות והתהליך שאנו מצויים בו מול היריב או בן הזוג.

לבסוף, חשוב לשים לב כי בתוך שינוי עדיין אפשר לשמור על המחויבות לעשייה ועל המטרה הכללית. כדאי מאד להשתנות בדרך, אך משמעות השינוי איננה ויתור! במצבים מאתגרים יתכן שהשינוי יקל עלינו ואף יגביר את כוחנו ויספק תוצאות אופטימליות, אך עלינו להיות נחושים, מודעים והחלטיים – להתחייב לעשייה. אפילו בתרגול של הוצאת כוח הכי פשוטה (למשל במתן אגרוף) ניתן להתאמן ולתרגל תחושה זו – התחושה של החלטה לעשות ומחויבות לעשייה. גם אם הקשבה לנסיבות תעלה צורך בשינויים בדרך למימוש המכה, המכה עדיין תתרחש בסופו של דבר. הדבר דומה במידה לעבודה עם חרב – קודקודה מכוון אותנו לעבר המטרה וממקד את תודעתנו החוצה והלאה, אך מפרק כף ידינו מניע את הנדן בחופשיות מסוימת, בגמישות, בתנועה במרחב – בהתאם לנסיבות ולצורך.

לסיכום, חברים, באמצעות אימונים קבועים, ולו על הדברים הבסיסיים ביותר, ניתן ללמוד כיצד לא לטבוע בעומס או להסחף בתהליך המורכב. ניתן להגיע בפועל למצב בו אנו ידעים כיצד להשתלב בהרמוניה בזרם של התהליך ולרתום את עוצמתו לטובתנו – הדברים יעשו כך מעצמם, בעשייה שללא עשייה. מי יודע, לפעמים כשמשתנים וזורמים מקבלים תוצאות שלא יכלנו כלל לדמיין או לתכנן מראש. התהליך, מטבעו, זורם. בואו ונזרום יחד איתו ונהנה מהדרך…

מאת ירון בנימיני
שני, 05 נובמבר 2012 11:48